קחי אחריות \ שלי ידידיה דגן
תכירו את שלי ידידיה דגן בת 42.6 גרושה + 2 גילתה את הגוש קצת אחרי יום הולדתה ה - 41
שלי: כל אישה נהנית לקבל מחמאות על השדיים שלה, אבל אני? אני עם כל מחמאה על מראה שדיי, מבן זוגי דאז, רק נאטמתי והרגשתי חוסר נוחות. פברואר 2017, אני נבוכה להיות חשופה לחלוטין מולו. הפטמה לא נענתה למגע שלו וגם לא לשלי וזה הביך אותי. בשלב מסוים אני מבינה שמשהו לא לגמרי בסדר, ואני תוהה האם אני פראנואידית? אני קובעת תור לרופא נשים לצורך בדיקת פאפס ומבקשת ממנו שיבדוק לי גם את השד עם הפטמה השקועה. הוא בודק אותי, מרגיש גוש וקובע לי בעצמו תור דחוף לכירורג שד כשבהפניה הוא כותב, "חשש לסרטן השד." משם הכל התנהל בבהילות. הכירורג בודק אותי ושולח אותי דחוף לכל הבדיקות האפשריות, כשכל תשובה שמגיעה רק מחזקת את ההבנה שיש לי סרטן השד. אופס, סרטן בשני השדיים. כך מצאתי את עצמי, אני שלי, כמעט בת 41 גרושה + 2 נפרדת בצער משני שדיי ומכמות נכבדה של בלוטות לימפה שהיו גם הן נגועות. ונכנסת לתוך מסע החלמה שכלל גם טיפולים כימותראפיים והקרנות. "את זוכרת שבאחת הפעמים שנגעתי בך, שאלתי אותך מה זה הגושון הזה שאני חש? את התעלמת." ניסה להזכיר לי בן זוגי דאז באחד מהטיפולים שהגיע לבקר אותי, להזכיר לי את מה שאני לא רציתי לזכור. "לא, אין לי שום זיכרון כזה" עניתי. מבינה שהדחקתי כל מחשבה על סרטן. ממש במקביל לגילוי הסרטן שלי אצל אמא שלו התגלה סרטן בפעם השניה. הקושי להתמודד גם איתה וגם איתי היה רב מדי. החלטנו להיפרד.
היום אני אחרי הכל ממשיכה בעיסויים לימפתיים שעוזרים למערכת הלימפתית ללמוד להסתדר ללא הבלוטות שהוצאו. 14.02.17 - תאריך שלהרבה ייזכר כיום אהבה, לי התאריך לנצח ייזכר כיום בו בישרו לי לראשונה את צירוף המילים "חשד לסרטן השד" מה עושים? איך חיים? כנראה שאין בררה והופכים את הלימון ללימונדה! אז לא עוד לחץ מטורף בעבודה. לא עוד עצבים על שטויות. קשה להגיד, אבל תודה לך סרטן שהכנסת בי פרופורציות לחיים. בזכותך הבנתי שחיים רק פעם אחת, ועל כן דאגתי מאז שחליתי לפנק את עצמי בנופש בקיבוץ גבולות, קיסריה, אילת, ירושלים ובמעלות. על נופש בבודפשט, לונדון, ברלין, רומא וטוסקנה. נכון, גם ניתוחים היו מנת חלקי. 4 ניתוחים לא פשוטים בשנה וחצי והיד עוד נטויה. הבנתי שהלחץ לא יכתיב עוד את אורח חיי. אני אעשה מה שנכון לי ועם האנשים שאני אוהבת. אז לא עשיתי שינוי בעבודה, חוץ מלצאת לאובדן כושר עבודה. אני גם יודעת שבקרוב אחזור לעבודה, אבל הפעם אני אכתיב את הקצב. בתי הקפה ומסעדות הפכו להיות חלק משמעותי בחיי וטיולים הם כבר לא מילה גסה. קחי אחריות #החודש_כולם_לובשים_ורוד אההה, וסרטן? סרטן זה לא סוף העולם.