הדקה שאחרי הטיפולים
אריק זאבי אמר פעם: "לעולם אל תקבל החלטה אחרי שנפלת. קודם תקום. תתאושש. ורק אז תחליט מה הלאה." אם יש משהו שיגידו כל הנשים המחלימות שהחלק הכי קשה מגיע דקה אחרי שנגמרים הטיפולים. אחרי שמתקבלת הבשורה שזה סרטן השד, ים של חברים ומשפחה מקיפים אותך... כולם באמת רוצים לעזור, נכון שחלק נעלמים, חלק מאכזבים אבל הרוב באמת נמצאים שם ואת עטופה כמו צמר גפן מתוק, הגיבורה של החבורה! ואז נגמרת לה הטירונות בערך אחרי שנה... טיפולים כימותרפיים , ניתוחים הקרנות... שנה שבה את מוגדרת 100% נכה עם קצבה שמאפשרת לך לא לעבוד, להתעלם משיחות טלפון, לא לענות לוואטסאפ 24/7...לפנק את עצמך, להרשות לעצמך הכל, כי יש מעט מאוד דברים שבאמת גורמים לך טוב ובגדול לעסוק רק בהחלמה. ותוך כדי מתחיל איזשהו תהליך של התפרקות, ההבנה כמה הכל שברירי, כמה שכל דבר שתכננת או חשבת פתאום יכול לעצור. פתאום את מרגישה שכל רגע בחיים הוא מתנה ואיך אפשר להמשיך לחיות כמו שחיית קודם. והסביבה כבר לא שם.. כל מי שעטף כבר לא שם כי את החלמת, את ניצחת, זהו את יכולה לחזור בדיוק מהנקודה שהפסקת לפני שנה. אבל את כבר לא אותה אישה שהייתה שם בקו הזינוק. ועכשיו את צריכה להבין שזה בדיוק הרגע כמו שזאבי אמר... אחרי הנפילה... תני לעצמך זמן להתאושש. תתעלמי מכל רעשי הרקע. תנוחי. תנשמי. קחי עכשיו את הזמן...כמה שאת צריכה... ותחליטי מה הלאה כי קיבלת טלטלה/מתנה/זעזוע שהפיל אותך מצד אחד ומצד שני זאת הזדמנות מצויינת לחשב את המסלול של החיים מחדש☀